טיפול בשפכים תעשייתיים

ניהול וטיפול נכון בשפכים תעשייתיים הם מהאתגרים ההנדסיים והסביבתיים המורכבים ביותר הניצבים כיום בפני מפעלי ייצור, מעבדות ובתי מלאכה.

בשונה משפכים סניטריים ביתיים, שפכים תעשייתיים מכילים כימיקלים תוקפניים, מתכות כבדות, שמנים ושופכין קורוזיביים המסכנים את תשתיות הולכת השפכים, את איכות הקרקע ואת מקורות המים.

במדריך זה נסקור את סוגי השפכים השונים, הטכנולוגיות המתקדמות לאחסון וניטרול, סוגי הפולימרים העמידים ביותר (כגון HDPE, PP ו-PVDF), דרישות החוק והרגולציה, וכיצד מאצרות ומכלי פלסטיק הנדסיים מונעים אסונות סביבתיים.

מפעלי הייצור ובתי המלאכה השונים זקוקים לפתרונות יעילים עבור תוצרי הלוואי שמתקבלים בתהליך הייצור שלהם.

פעמים רבות חומרים אלה מסווגים כמסוכנים או מזהמים ולכן זקוקים למקום אחסון רלוונטי, בגודל, בצורה, בטמפרטורה ובחוסן המתאימים.

להבדיל משפכים ביתיים שזורמים דרך הצנרת לביוב ומתנקזים ללא הפרעה, חומרים מזהמים, מסוכנים או רעילים עלולים לגרום סכנה מהותית לאדם והסביבה ולכן חייבים להישאר בשטח המפעל, לעבור טיפול מתאים, לפני שיתנקזו הלאה באופן בטיחותי.

בשורות הבאות נדבר על טיפול בשפכים תעשייתיים – כיצד הוא נעשה ובאילו מתקנים משתמשים.

סוגי שפכים תעשייתיים שקיימים?

בדרך כלל נהוג לחלק את סוגי השפכים למספר תתי סוגים:

• פסולת זיהומית כמו זו של בתי חולים למשל.
• חומרים רדיואקטיביים הפולטים קרינה רדיואקטיבית.
• חומרים קורוזוביים המאכלים את החומר שאיתו הם באים במגע כמו: חומצה, שומן או בסיסים שונים הכוללים תערובות מתכות כבדות וחומרים אורגניים.
• שפכים.
• חומרי נפץ למיניהם, בעלי סכנת פיצוץ (כמו זיקוקי דינור למשל), בעלי סיכון ליצירת אש או רסס, פיצוצים עוצמתיים ועוד.
• גזים שונים כמו מימן וחמצן שמתלקחים בקלות מסחררת, חנקן או פחמן דו-חמצני בעלי סכנת חנק, כלור המוגדר כרעיל וכד'.
• נוזלים דליקים כמו אצטון, אלכוהול, או בנזין, שמייצרים התלקחות קשה גם בטמפרטורות נמוכות.
• מוצרים דליקים למיניהם שמגיבים לטמפרטורה באופן עצמאי או הופכים למסוכנים במגע עם מים, כגון: גופרית, זרחן ופחם.
• חומרים מחמצנים, רעלים וזיהומיים (כמו ציאניד למשל, העשוי לגרום לנזקים כבדים ואף למוות).

השוואת חומרים לייצור מכלי אגירה וטיפול בשפכים

הבחירה בחומר הגלם ממנו עשוי מכל האגירה או הטיפול תלויה בהרכב הכימי של השפכים, בטמפרטורת העבודה ובלחצים ההידרוסטטיים. להלן השוואה הנדסית בין החומרים הנפוצים:

מכלי מים לטיפול בשפכים תעשייתיים ואחסונם

מידת הסיכון של החומר תוכל לקבוע את האמצעים הנדרשים כדי לבודד אותו.

יש צורך להשתמש בכלי קיבול לשפכים יעודי – הכולל לעיתים קרובות מכלי מים לטיפול בשפכים ומכלי פלסטיק, כדי לאחסן את החומר, להפריד חומרים מזהמים מסוגים שונים, ולמנוע זיהום מי תהום או לפגוע במתווה הקרקע, הרס הצנרת המוליכה והפצת מזהמים.

המודעות הסביבתית לשפכים אלה והטיפול בהם הולכים ומתרחבים משנה לשנה ואיתם גם שפע הפתרונות הקיימים.

כל מאגר שפכים תעשייתי מחייב אישורים רבים ועמידה בדרישות מחמירות ביותר מטעם המשרד להגנת הסביבה. לכן חשוב להיעזר בחברה מקצועית שיודעת ליצור מכלי מים לטיפול בשפכים המהוות פתרון הדרוש על פי עמידה בתקנות ומבלי שתיגרם כל הפרה שלהם.

על פי החוק, האחריות מוטלת תמיד על יצרן הפסולת, אך כחברה המספקת פתרונות אידיאליים, מוטלת עלינו חובה לוודא שמכלי המים לטיפול בשפכים שלנו מתאים לאחסון השפכים הרלוונטיים ועומד בכל האישורים הנדרשים מהלקוח.

מבינים את הצורך ומתאימים פיתרון לשפכים

חברת עידן בי פלסטיקה בע"מ מתמחה בייצור מיכלי פלסטיק הנמצאים בשימוש נפוץ בטיפול במי שפכים.

ביכולתנו לתת שירותים או כקבלן משנה למכלים וצנרת במתקני טיפול בשפכים, או להציע פתרון TURN –KEY מלא, תוך שיתוף פעולה עם חברות שאנחנו משתפים איתן פעולה.

כחלק בלתי נפרד מפעילותנו, אנו מייצרים גם מאצרות המשמשות כפתרון זמני לחומר, כאשר חלה תקלה במיכל שלו או דליפה.

המאצרה בולמת פגיעות ונזקים כתוצאה מחלחול החומר לקרקע וזיהומה ויעילה למשך 24-48 שעות, עד לתיקון התקלה או החלפת המיכל.

גם את המאצרה חשוב להתאים לחומר המאוחסן והיא עגולה או מלבנית על פי הצורך. מאצרות עגולות נחשבות לנפוצות יותר, משום שהן עמידות יותר ללחצים.

שלבים מרכזיים בתהליך הטיפול בשפכים תעשייתיים בשטח המפעל

כדי לעמוד בערכי הסף של תאגידי המים והמשרד להגנת הסביבה, השפכים עוברים תהליך מדורג בתוך מתקן הטיפול המקומי:

• סינון ראשוני והפרדה מכאנית: הרחקת מוצקים מרחיפים, גושים ופסולת גסה באמצעות מסנני תוואי וסבכות פלסטיק.
• הפרדה פאזית (מפרידי שומן ודלקים): הפרדת נוזלים שאינם מתערבבים (כמו שמנים צמחיים, מינרליים ודלקים) בהתבסס על הבדלי משקל סגולי בתוך מכלי שיקוע מיוחדים.
• איזון ונטרול כימי (pH Neutralization): שמירה על רמת pH ניטרלית (בין 6.0 ל-9.0) באמצעות הזרקה מבוקרת של חומצות או בסיסים במכלי ערבול מ-PP או HDPE, למניעת הרס הצנרת המרכזית.
• שיקוע ושיפוי (Coagulation & Flocculation): הוספת פלוקולנטים המאגדים את החלקיקים המרחיפים לפתיתים כבדים השוקעים לתחתית המכל.
• אגירה מבוקרת והזרמה מדודה: העברת הקלחים המטופלים למכלי אגירה סופיים לפני הזרמתם המבוקרת לרשת הביוב או למתקן טיהור שפכים מרכזי (מט"ש).

דרישות הרגולציה והתקנים בישראל

הזרמת שפכים תעשייתיים בישראל מוסדרת תחת מעטפת חוקית מחמירה ביותר:

• כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), התשע"א-2011: קובעים את ערכי הסף המרביים של מזהמים (כגון מתכות כבדות, כרום, ציאניד, COD, BOD ושמנים) המותרים להזרמה.
• חוק חומרים מסוכנים, התשנ"ג-1993: מחייב הוצאת היתר רעלים ואחסון חומרים מסוכנים במכלים ומאצרות בעלי קיבולת אגירה של 110% מנפח המכל הגדול ביותר.
• תקני ISO ו-DIN לתשתיות פלסטיק: התאמת עובי דופן המכלים והצנרת ללחצים הידרוסטטיים ולכימיקלים בהתאם לתקנים הבינלאומיים המחמירים.

שאלות ותשובות נפוצות בנושא טיפול בשפכים תעשייתיים

1. מהן הסכנות העיקריות בהזרמת שפכים תעשייתיים בלתי מטופלים למערכת הביוב?
   שפכים בלתי מטופלים עלולים לגרום לקורוזיה והרס של צנרת הביוב העירונית, לפגוע בתהליכים הביולוגיים במתקני טיהור השפכים (מט"שים), לחלחל למי התהום ולהרעיל את הקרקע, ולהוביל לקנסות כבדים ואף לצווי סגירה מנהליים למפעל.
2. מה תפקידה של מאצרה (Secondary Containment) באחסון שפכים?
   המאצרה מהווה מאצרת בטיחות שנייה המקיפה את מכל האגירה הראשי. תפקידה ללכוד דליפות, שברים או נזילות מהמכל הראשי, למנוע מהחומר המסוכן להתפשט על רצפת המפעל או לחלחל לקרקע, ולספק חלון זמן של 24–48 שעות לטיפול בתקלה.
3. כיצד מחשבים את הנפח הנדרש עבור מאצרת בטיחות?
   לפי הנחיות המשרד להגנת הסביבה והתקן הבטיחותי, נפח המאצרה חייב להיות לפחות 110% מנפח המכל הגדול ביותר המוצב בתוכה, או 25% מהנפח הכולל של כל המכלים במאצרה – לפי הגבוה מביניהם.
4. למה מומלץ להשתמש במכלי פלסטיק (HDPE/PP) ולא במכלי מתכת לאחסון שפכים כימיים?
   מכלי פלסטיק הנדסי אינם מחלידים, חסינים לחלוטין בפני קורוזיה כימית של חומצות, בסיסים ומלחים, קלים יותר להובלה ולהתקנה, ומציעים אורך חיים ארוך בהרבה בהשוואה למכלי מתכת הדורשים ציפויים יקרים שעלולים להתקלף.
5. מהו ההבדל בין מאצרה עגולה למאצרה מלבנית?
   מאצרה עגולה מציעה חלוקת מאמצים הידרוסטטיים אחידה והיקפית, ולכן היא עמידה יותר ללחצי נוזל גבוהים ויציבה מבנית. מאצרה מלבנית מנוצלת טוב יותר מבחינת שטח רצפה במפעל ונוחה לסידור מכלים מרובעים או משטחים.
6. כיצד מבצעים ניטרול pH בשפכים תעשייתיים?
   ניטרול pH מבוצע במכל ערבול מיוחד (מ-PP או HDPE) המצויד במערכת ניטור רציפה (pH Controller). במידה והשפכים חומציים, המערכת מזליפה באופן אוטומטי בסיס (כמו סודה קאוסטית), ובמידה והם בסיסיים, מוזרקת חומצה – עד להגעת הנוזל לטווח הבטוח.
7. מהם שפכים קורוזיביים וכיצד הם משפיעים על צנרת המפעל?
   שפכים קורוזיביים מכילים חומצות, בסיסים מרוכזים או מלחים הפועלים כימית על צנרת מתכת או בטון ומפוררים אותה. התקנת צנרת תעשייתית מחומרים פולימריים (כגון HDPE או PVC-U) פותרת בעיה זו לחלוטין.
8. מהו פתרון TURN-KEY בטיפול בשפכים תעשייתיים?
   פתרון TURN-KEY כולל תהליך שלם משלב האפיון ההנדסי והתכנון, דרך ייצור המכלים, המאצרות והצנרת, ועד להתקנת המערכת בשטח, חיבורי החשמל והבקרה, והרצת המערכת עד למסירתה כשהיא מוכנה לפעילות מלאה.
9. איזה היתר נדרש מול הרשויות לצורך תפעול מתקן טיפול בשפכים?
   המפעל נדרש להחזיק בהיתר רעלים תקף מטעם המשרד להגנת הסביבה, לעמוד באישור תאגיד המים והביוב האזורי, ולהציג תוכנית ניטור שפכים תקופתית המבוצעת על ידי מעבדה מוסמכת.
10. כיצד מתמודדים עם שפכים תעשייתיים המכילים שמנים ודלקים?
    משתמשים במפרידי שומן ודלקים מפלסטיק (Oil/Water Separators), הפועלים על בסיס ציפה ושיקוע פיזיקלי. השמן שצף על פני המים נגרף ומועבר למכל פינוי ייעודי, בעוד המים המופרדים ממשיכים לתהליך הטיפול.
11. כיצד משפיעה טמפרטורת השפכים על בחירת מכל האחסון?
    שפכים בטמפרטורת החדר (עד 60°C–80°C) מתאימים לאחסון במכלי HDPE. עבור שפכים חמים בטמפרטורות של עד 100°C מומלץ להשתמש במכלי פוליפרופילן (PP), ועבור טמפרטורות קיצוניות או חומצות לוהטות משתמשים ב-PVDF או FRP.
12. מהי התחזוקה הנדרשת עבור מכלי פלסטיק ומאצרות בשפכים?
    התחזוקה כוללת בדיקה חזותית תקופתית לאיתור סדקים או עיוותים, ניקוי משקעים מתחתית המכל, בדיקת אטימות שסתומים ופתחי ניקוז, וריקון מים או שאריות נוזלים מתוך המאצרה בעת הצורך.

ראו גם: עבודות צנרת פלסטיק